<h1>איסור והיתר לרבינו יעקב ב"ר משה מבניולש פי"ז</h1>
<h2>דף צז:</h2>
כחל שנתבשל עם בשר בלא קריעת שתי וערב שיעורו בששים וכחל מן המנין. וכי משערינן בדידיה משערינן. דאי במאי דנפיק מיניה משערינן מנא ידעינן. וכחל עצמו אסור. ואם נפל לתוך קדרה אחרת אוסר, דשויוה רבנן כחתיכת נבלה, ומשערינן נמי בדידיה.
<h2>דף קט:</h2>
הכחל קורעו ומוציא את חלבו, לא קרעו אינו עובר עליו. כיצד קורעו קורעו שתי וערב וטחו בכותל. ולצלי בשתי או ערב סגי. ואם לא קרעו כלל, לצלי מותר לאוכלו, ולקדרה בפני עצמו או בבצק בטפלה צריך קריעה שתי וערב וטחו בכותל. והכחל שנצלה או נתבשל מותר לחתכו בתחלה אפילו בסכין שחתכו בו בשר הרבה פעמים. ומותר גם כן לתת כחל לכתחלה בקערה של בשר מאחר שנקרע לצלי שתי או ערב, ולקדרה שתי וערב וטחו בכותל. ומותר לבשלו בקדרה של בשר שאין בה בשר.
ולבשל כחל בקדרה עם בשר יש מחלוקת בין הגאונים. יש מי שאוסר. ויש מי שמתיר אחר קריעת שתי וערב וטחו בכותל. ובביאור הרא"ם למסכת חולין כותב טעם האוסרים והמתירים. המולח חתיכה שחציה בשר וחציה כחל כאחד, מותר, דהשתא בצלי אמרינן [קי"א ע"א] כחלא עלוי בישרא דיעבד שרי משום דחלב שחוטה דרבנן, כל שכן במלוח. מיהו בשומן גיד, אע"פ שהוא מדרבנן, החמירו בו מעט שיחטט אחריו עד שמגיע לשומן, מפני ששומן גיד מפעפע מעט, מה שאין כן בחלב היוצא מן הכחל. ויש שכתבו שכחל שנמלח עם בשר והכחל מחותך מותר, אבל אם הכחל שלם אף בדיעבד אסור. ולא נהגינן כותיה, ולא שנא מחותך ולא שנא שלם מותר, כיון דחלב שחוטה דרבנן כמו שכתבנו. ונקטינן דשרי למיכל כחלא בתר בשרא. ויש שאוסרים ואומרים שאין אנו בקיאים בטחיה ושמא נשאר בו חלב. ומביאים ראיה מדברי הרי"ף, ממה שכתב בשמעתא גבי כחל. וראייתם אינה ראיה לסברתם, שלשון הרי"ף לא משמע כן. ודוק ותשכח. ואמת כי בספר המנהגות כתוב כדברי האוסרים. ואנו כתבנו כפי שנראה לנו. וראינו תמיד לעשות מעשה כמו שאמרנו. ומנהגנו שלא לבשל כחל עם בשר בקדרה כמאן דאסר. וגם נהגו בארץ הזאת שלא לבשלו בקדרה אפילו לבדו. אין צולין כחל בשפוד שצלו בו בשר אלא צולין אותו בשפוד של עץ או של מתכת שיהיה מיוחד לצלות בו כחל. ומותר לאכול אחריו בשר לדברי הכל אפילו בלא קנוח, אבל גבינה לא, דכחל הוא בשר. וצריך מליחה בכלי מנוקב כדין שאר בשר להוציא הדם. והוא הדין בשומן של בשר בפני עצמו, כגון הכנתא וכיוצא בה. וכן האלבי"ש של תרנגולת צריכין מליחה בכלי מנוקב.
